הכרעת דין בתיק ת"פ 779-08

            1.         החלטתי להרשיע את הנאשם.

אמנה להלן את טעמיי לאחר שיפורטו העובדות וההליך.

2.         ההליך

א.         בפניי כתב אישום שהוגש ביום 12.2.08.

בביקורת התמ"ת מיום 2.1.05 בשעה 14.30 נמצא כי הנאשם, הבעלים של בית בהליכי בנייה ברחוב שוהם 15 בנווה מונוסון ("הנכס"), העסיק שני עובדים בעבודות שיש, שאחד מהם לא היה במועד הרלוונטי אזרח ישראל ו/או תושב ולא היה רשאי לעבוד אצלו ("העובד"; "האירוע") בניגוד לאמור בסעיף 2(א) ל חוק העסקת עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א-1991 ("החוק").

ב.         ביום 11.2.10 הוקרא כתב האישום ע"י כב' ס.נ השופטת א.סלע והנאשם כפר בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום, למעט היותו הבעלים של הנכס במועד באירוע.  

ג.                      למאשימה העידו מר אדי יצחק דנון, מפקח עבודה ("אדי"), מר בני כחלון ("בני"). לנאשם העידו הנאשם עצמו ומר אליהו ברגיג (העובד השני וגיסו של בני אשר נחקר במעמד האירוע; "אליהו").

            יצויין כי הנאשם הזמין לעדות את עמי כחלון, אך ויתר על עדותו ("עמי").

3.         הכרעה -

א.         גרסת הנאשם בפניי היא כי לא העסיק את שני העובדים, כי אינו מכיר את אליהו וגם לא את העובד. מעסיקיהם היו עמי כחלון ("עמי") ואביו ("בני") אשר הינם מתמקצעים בעבודות שיש. להוכחת טענתו הגיש הנאשם חשבונית (מ/4; 2/2003) שהוצאה לו ע"י עמי עבור חיפוי גדרות שיש. לשאלה מדוע לא הציג חשבונית בגין העבודה בארוע - טען כי יכול להיות שיש לו בבית חשבונית נוספת, וכי סיכם על העבודות הן עם בני והן עם עמי. לטענתו, מדובר ב"עבודות השלמה", סה"כ 10 מ', שלא הספיקו לבצע בגלל החקירה.

ב.         המאשימה טענה כי אליהו והעובד לא הועסקו ע"י בני. מחקירת בני (26.5.05;מ/5) עולה כי בני טען כי מכח היותו גיסו, "ארגן" לאליהו עבודה אצל הנאשם וכי אינו יכול להיות מעסיק, משהוא עצמו עובד שכיר אצל בנו, עמי.

ג.          מדו"ח הפעולה שנערך במקום ע"י אדי (מ/1), עולה כי צפה יחד עם שוטרת משטרת ההגירה בשני העובדים ("העובד" ואליהו) מבצעים עבודות שיש וכי אליהו העיד כי הוא עובד אצל גיסו יחד עם העובד.

            מנגד, העיד בני בעדותו לחוקר (מ/5) כי הביא את אליהו לנאשם, לנכס, כדי שזה יבחן עבודתו ובהתאם, היה על הנאשם לשלם לו ו"עד היום (26.5.05) לא שילם לו את כספו".

ד.         בני העיד כי אליהו עבד בתוך הבית (של הנאשם), יומיים, כי הנאשם היה צריך לשלם לאליהו. בני אף נותן הסבר בח.נ. לסתירה בין הודעתו (ועדותו) להודעת אליהו ואף מבהיר כי כשהביא את אליהו לנכס "היו שם פועלים .... עבדו שם בשיש", לא פועלים שלו (של בני או של עמי) ובהמשך, הבהיר כי הנאשם לא עבד רק עם עמי (ואתו) בשיש, אלא עבדו שם בשיש אחרים (כשהם עצמם עבדו בנכס רק בגדרות, כעולה ממ/4 כך בוצע ב- 2003).

            אין חולק, לאור עדות בני, כי שוחח עם אליהו על עדותם/ הודעותיהם. כך, אף מקובל עליי הסברו של בני לפיו, כמי שהביא את אליהו לנכס, ראה בו האחרון כמי שחב בשכרו.

אין חולק כי עדות אליהו הייתה חמקמקה ולא ברורה ומנגד - עמד על דעתו כי בפועל לא עבד באותו יום - אלא שהעיקר לטעמי הוא עדותו כי לא הכיר את העובד התורכי שהיה במקום ועיקר העיקרים הוא שאותו עובד תורכי לא הגיע אתו (ועם בני בבוקר)! משמע, גם אם אניח כי אליהו היה עובד של בני - לא היה בכך כדי לקשור את בני לעובד התורכי, או "להקל"/ "להפחית" בכך כי העובד נמצא עובד בנכס!  (אליהו אף הוא אישר כי ראה עובד עובד באתר, בנכס).

ואבהיר - אף אם אליהו אכן עבד באותו יום, "כמנהל עבודה", מטעמו של בני - עדיין אין בכך כדי לקשור בין העובד לבני או להסיר אחריותו של הנאשם מעבודת העובד בנכס שלו!

לא נעלם מעיניי, בדבריי לעיל, כי אליהו העיד כי העובד היה בנכס מהבוקר או כי הבקורת נערכה בשעת צהריים ובה נצפו שניהם בעבודה...

ובהקשר זה - אין לקבל גרסת הנאשם, כביכול, נערכה הבקורת בשעות הבוקר.